בנם של ליאורה וחיים. נולד ביום י"ב בטבת תשכ"א (31.12.1960) ביישוב קדימה שבשרון. אח לאבי, שמעון, דודו, עמוס, עופר, תמיר ויפית.

נסים גדל והתחנך בבית דתי. למד בבית ספר ממלכתי דתי "אור תורה" בקדימה, והמשיך את לימודיו בתיכון ממלכתי דתי "בר-אילן" בנתניה. אהב ספורט, שיחק כדורסל והגיע להישגים נאים. נהנה לרקוד ריקודי עם. היה חבר בתנועת הצעירים של "הפועל המזרחי", המפלגה הדתית-לאומית.

התגייס לצה"ל בשנת 1978 ושובץ בחיל התותחנים. אהב את השירות הצבאי, ואחרי שלוש שנות שירות המשיך לשירות קבע, במהלכו התקדם לדרגת סמל ראשון.

במהלך שירותו השתתף במלחמת "שלום הגליל", שפרצה ב-6 ביוני 1982. רוב הלחימה התרחשה בשטח לבנון.

בספטמבר 1982, כשחזר מהצפון לבסיס בבקעת הירדן, נפצע בפיגוע טרור: מחבל שנהג במשאית התנגש במכוון ברכב שבו נסע, ודרדר אותו לתהום. נסים הובהל במצב קשה לבית החולים, טופל זמן ממושך, ולבסוף נשלח לשיקום במרכז הרפואי "שיבא", תל השומר. עקב הפגיעה החמורה בעמוד השדרה נשאר מרותק לכיסא גלגלים.

כשנתיים לאחר הפציעה הכיר את אביגיל. לאחר כמה חודשי היכרות נישאו זה לזה, במרץ 1985. נולדו להם שלושה ילדים: חיים, אור וליהי. נסים היה בעל אוהב ואב נהדר. חינך את ילדיו להישגיות ולהצלחה.

היה אדם יציב וחזק באופיו, אופטימי, לא מוותר ולא מתייאש. התמודד באומץ עם נכותו, ולא אפשר למצבו הרפואי להצר את צעדיו ולהגביל אותו. למרות הקשיים נלחם לחיות את חייו ולהפיק מהם את המיטב. למד הנהלת חשבונות והתנדב לשרת במקצוע זה בצה"ל, בחיל המודיעין. אהב את המסגרת הצבאית ונהנה לעבוד בה.

במשך כעשרים שנה נאבק ללא לאות כדי לתפקד כרגיל ולהמשיך בחיי שגרה. כחודש לפני מועד הגיוס של בנו לצה"ל הידרדר מצבו עד שתש כוחו.

נסים ברכה נפטר ביום י"ג באדר ב' תשס"ה (24.3.2005). בן ארבעים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב קדימה. הותיר אחריו אישה, שני בנים ובת, והורים.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "בן מסור, בעל ואב אהוב. תודה על השנים היפות. תישאר חקוק בליבנו לעד".

ספדה לו אשתו: "בעלי, אהבת חיי. כל כך מתגעגעת. ככל שעוברות השנים, הכאב רק גובר והגעגועים כל כך קשים. אוהב אותך עד יומי האחרון".

ספד לו בנו חיים: "יש גיבורים שחוזרים עם עיטורים, ויש גיבורים מסוג אחר. אתה הגיבור שלי כי למרות הכול אתה ממשיך להילחם".

נסים מונצח באנדרטת "יד לבנים" בקדימה-צורן.